"דימויים אשר, פעמים רבות, מבקשים לשאול, ולא להעניק תשובות"

רבדים

המכנה המשותף לקבוצת העבודות בתערוכה זו, הינו המבנה הכמעט אליגורי של שכבות, אשר חלקן מתגלות וחלקן מוסתרות.

שכבות אלה מקיימות דיאלוג בינן לבין עצמן ועם הצופה.

הן מאפשרות שיח בין תקופות שונות בחיי, תקופות אשר לעיתים שנים רבות מפרידות ביניהן.

העבודות שואבות השראתן מתמונות בזכרון, מהתנסויות אישיות ומהמסורת המשפחתית שבעל-פה: אסוציאציות רחוקות וגירויים קרובים.

יצירה זו אינה מבקשת לשקף רגשות, אלא לשמש מראה למאבק המתמיד שהמימד הויזואלי נתון בו על מנת לרכוש לעצמו מקום בר תוקף.

בין הרבדים הויזואליים השונים, הזיכרון משחק תפקיד מכריע: בין אינספור מרחבי הילדות והדימיון, תר אני כצייר המשתוקק לא לשכוח דבר.

יש מי שבוחר נושא או חוקר טריטוריה לא מוכרת. אני מתמקד, כרגע, בחושיי ומתיר לעצמי להסחף בעקבות ריחות ראשוניים.

אלו מובילים אותי לפינות זרות ולגילויים זעירים.

השוטטות בין מקצועות שונים ובין אנשים ותרבויות מגוונים, הביאו אותי לאחר שלושה עשורים של האחזות בציור למיקוד ולבשלות הנוכחיים.

עבודותיי, רובן ככולן, מתייחסות למצב האנושי דרך הפריזמה של המיתולוגיה הפרטית שלי.

ריקרדו לפין

*