לאחר ציור אינטנסיבי לפי מודל במשך כ-10 שנים, שרק בדיעבד הבנתי שהיו שנות לימוד,הגעתי למצב בו המודל התחיל להגביל אותי והרגשתי צורך להשתחרר ממנו.
התחלתי לצייר באופן חופשי, וכך אני עושה עד היום. אני נעזרת לעתים בצילומים או בראי כדי להעמיד את הציור, ויוצאת מזה לדרך משלי.
במשך השנים הדמויות השתנו ועברו תהפוכות, באופן הציור, בקומפוזיציה, בצבעוניות, בהתאם לשינויים החלים בי, כי כנראה, אולי כמו כל צייר בעצם, אני מציירת את עצמי.הציור גמור כאשר אני מצליחה להגיע להרמוניה בין כל מרכיביו, הכוללים את הקומפוזיציה, הצבעוניות, הבעות הפנים והגוף ועוד "משהו" שמעלה אותו קצת מעל לסך כל אלה.
מיכל ויטלס
בתערוכתה "דמויות – בין מציאות לדמיון" מציגה האמנית מיכל ויטלס דמויות. מהתבוננות בציורים גדולי הממדים ניתן להבחין שלא מדובר ב"סתם" דמויות. לא עוד רישום ועיבוד בצבע של מודל אנושי. הדמויות של מיכל ניצבות בתוך חלל נקי, מככבות במוזרותן ושונותן במרכז הבד. מבע פניהן מלמד כי הן שקועות בעולמן הפנימי, מנותקות מסביבתן, רחוקות ממגע ,זרות ומבודדות, נתונות בהקשבה או התבוננות. חלק מהדמויות מישירות מבט אל הצופה ונראה כאילו הן הבוחנות אותנו ואת המתרחש במציאות שמולן. כל אלו מעוררים בלב הצופה ספק איזו מציאות היא האמיתית ואיזו היא פרי הדמיון.
הטכניקה המעולה של האמנית מרשימה ומעצימה את חווית ההתבוננות בדמויות והניסיון להתחקות אחר נבכי נפשן.
